אנשים טועים לחשוב כי הסכם ממון מסדיר את ענייניהם הרכושיים בין אם ייפרדו מבן/בת הזוג ובין אם אחד מהם ילך לעולמו. הנחה זו טעות ביסודה שכן הסכם הממון מסדיר את ענייני הרכוש למקרה פרידה בחיים ורק צוואה מסדירה את ענייני הרכוש לאחר המוות. לכן, אם אתם חפצים שהוראות הסכם הממון יחולו גם לאחר המוות עליכם לערוך במקביל גם צוואה.
נדגים זאת בעזרת מקרים אמיתיים:
רועי ואורית היו זוג נשוי ולהם שלושה ילדים. בטרם נישאו ערכו הסכם ממון בו נקבע כי דירת המגורים שהייתה בבעלותו של רועי תישאר בבעלותו הבלעדית במקרה של גירושין. ברבות הימים, יחסיהם עלו על שרטון, השניים נפרדו אולם, טרם הסדרת הגט, רועי נפטר, מבלי שהותיר אחריו צוואה.
מי יירש את הדירה של רועי? ובכן, התשובה אולי תפתיע רבים, אך בהעדר צוואה יחול חוק הירושה. הדירה נכנסת לכלל העיזבון של רועי. אורית, ממנה רועי רצה להתגרש, תירש מחצית מדירתו וילדיו יירשו את המחצית השנייה בחלקים שווים ביניהם.
"סביר להניח", אומרת עו"ד דנינו זילברמן, מומחית לדיני משפחה וירושה, "כי במצב בו אדם רצה להתגרש מאשתו, הוא לא היה מעוניין כי דווקא היא זו שתירש אותו, ובפרט את מחצית הדירה אותה רצה להחריג מהרכוש המשותף בעודם בחיים. לו רועי היה משאיר אחריו צוואה יכול היה להסדיר את רצונו. מהטעם שלא עשה כן, חוק הירושה חל ואשתו יורשת מחצית מזכויותיו בדירה".
סוגיית הקשר בין הסכם ממון וצוואה נידונה ממש לאחרונה בשלוש ערכאות, והגיעה לפתחו של בית המשפט העליון. מדובר במקרה קיצוני בו אדם אמיד ומבוגר, אשר לו שלושה ילדים מנישואיו הקודמים, נישא בשנית לאישה ודאג לערוך איתה הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית מלאה. למרבה הצער, גורלו לא שפר עליו והוא נפטר 25 ימים בלבד לאחר נישואיו. האלמנה הטרייה תבעה מחצית מעיזבונו של המנוח – וקיבלה!
ילדיו התנגדו לתביעת האלמנה וטענו כי לנוכח רצונו המפורש של אביהם שלא לחלוק את רכושו עם אשתו השנייה היא אינה זכאית לרשת אותו.
שלושת הערכאות, בית משפט לענייני משפחה, בית משפט מחוזי ובית המשפט העליון דחו את עמדת ילדי המנוח וקבעו כי בהעדר צוואה המדירה באופן מפורש את בת הזוג הנותרת בחיים, אין ברירה אלא לחלק את הרכוש על פי חוק הירושה הקובע כי מחצית העיזבון תירש בת הזוג ומחציתו השנייה יירשו ילדיו בחלקים שווים על אף פרק זמן הנישואין הקצרצר.
על אף שמקרה זה ומקרים רבים אחרים הזועקים לשמיים בחוסר הצדק שבחלוקת העיזבון, אין לשופטים כל יכולת לחרוג מהוראות החוק.
על חשיבות עריכת צוואה, במקביל להסכם ממון, כמו גם על הקשר בין שני הדברים, ניתן ללמוד גם מהמקרה של גלית ויואל. השניים היו ידועים בציבור וחתמו על הסכם חיים משותפים בו הם מכריזים על עצמם כידועים בציבור. לכל אחד מהצדדים ילדים מנישואין קודמים ואין להם ילדים משותפים. כל אחד מהם היה מעוניין לשמור על רכושו שהביא מלפני הקשר ולהוריש אותו לילדיו בלבד. על כן, ההסכם ביניהם מחריג את הרכוש איתו הם הגיעו לקשר וכן, ירושות ומתנות שיקבלו בעתיד. בני הזוג החליטו כי יחלקו ביניהם אך ורק את הרכוש שייצברו במשותף.
גלית הלכה לעולמה מבלי להותיר צוואה. מה שהוביל לתוצאה כי בסופו של יום ירש אותה בן זוגה, שקיבל מחצית מכלל עיזבונה. ילדיה מנישואיה הקודמים ירשו את מחציתו השנייה של העיזבון בלבד, בחלקים שווים ביניהם. על אף שחלוקה זו עומדת בניגוד לכוונותיהם המשותפות של גלית יואל.
לעניין הרכוש שגלית ויואל צברו במשותף: יואל הוא בעליו של מחצית הרכוש וגלית בעלים של המחצית השנייה. חלקו של יואל נשאר ברשותו, את מחצית חלקה של גלית ברכוש – יורש יואל, את המחצית השנייה – יורשים ילדיה בחלקים שווים ביניהם.
ייתכן כי גלית סמכה על יושרו והגינותו של יואל, ייתכן כי לא הייתה מודעת לצורך לערוך צוואה במקביל להסכם וחשבה לתומה כי הסכם הממון מכסה ומסדיר את כל הסוגיות הרכושיות.
"מכל מקום", מסבירה עו"ד דנינו זילברמן, "חשוב להבין כי הסכם ממון מגדיר את היקף העיזבון אך הוא אינו צוואה, הסכם ממון תקף כל עוד בני הזוג חיים ביחד או בנפרד. ברגע שאחד מהם נפטר, חוק הירושה יחול. ואז יהיה הבדל מהותי מאד בין אם המנוח הותיר אחריו צוואה בה הסדיר את רצונו מי יירש אותו, לבין אם לאו. במקרה בו המנוח לא הותיר אחריו צוואה המסדירה מי יירש אותו, אזי יירשו אותו יורשיו על פי דין הקבועים בחוק הירושה. לעיתים כפי שראינו לעיל, החוק אינו עומד בהלימה עם רצון המנוח הספציפי.
המקרה של מיכל ויאיר הינו דוגמא טובה להתנהלות נכונה הצופה פני עתיד ומגשימה במדויק את רצונם של הצדדים. השניים נישאו ולכל אחד מהם היה זה פרק ב' לחייו. כמו כן, לכל אחד מהם ילדים מנישואין קודמים וביחד הביאו גם שני ילדים משותפים.
בני הזוג ערכו הסכם ממון בו הם מפרידים את רכושם שנצבר טרום נישואיהם. במקביל יאיר ומיכל ערכו צוואה הדדית בה הותירו את רכושם וזכויותיהם שנצברו טרום נישואיהם אך ורק לילדיהם. ואת רכושם וזכויותיהם המשותפות הורישו ראשית כל אחד לבן/בת הזוג הנותר בחיים ולאחר לכתו של האחרון יירשו הילדים כולם את הרכוש המשותף בחלקים שווים.
יאיר הלך לעולמו ראשון, ילדיו ירשו את רכושו מלפני הנישואין, הרכוש שנצבר במשותף עבר לבעלותה הבלעדית של מיכל. כך שרצונו של יאיר התממש במלואו. שכן גם הסכם הממון וגם הצוואה הסדירו במדויק את רצונו והגנו על רכושו. לאחר לכתה של מיכל לעולמה, התממש רצונם של שני הצדדים לחלוקת רכושם המשותף לכלל הילדים. ילדיה של מיכל, בנוסף לחלקם ברכוש המשותף, ירשו את רכושה של אימם טרום נישואיה ליואל.
"בית המשפט", מסבירה עו"ד דנינו זילברמן, "מבין כי זוגות אינם מודעים לאבחנה שבין חוק יחסי ממון בין בני זוג לבין חוק הירושה, על כן הפתרון לכך יבוא בדמות הגברת המודעות של בני זוג לאבחנה בין שני החוקים, ולצורך להיוועץ כדי לקבל את הפתרון ההולם – כל מקרה לגופו – וכל זוג לפי רצונו".
לסיום, מוסיפה עו"ד דנינו זילברמן, כי זוג העורך הסכם ממון חייב להבין כי עליו לערוך גם צוואה, ומי שבוחר לערוך אך ורק הסכם ממון ונרתע מפני עריכת צוואה – "צריך לקחת בחשבון את הסיכון כי עם פטירתו יחולק רכושו על פי חוק הירושה ולא על פי מה שנחזה להיות רצונו האחרון".
